<h1>פסקי אונאה לרבינו ברוך ב"ר שמואל ספרדי מארץ יון</h1>
<h2>דף נב:</h2>
כתיב כי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו. אין לי אלא שנתאנה מוכר, [נתאנה לוקח] מנין ת"ל או קנה אל תונו. היכא דזבין איניש חפצא מתגר בשיתא זוזי שוה חמשה ואזל לוקח ושהה כדי שיראנו לתגר או לקרובו והדר קמיה ואמר ליה חפצך חמשה זוזי שוה, לא מצי מוכר לומר ליה שקול זוזך ואהדר חפצאי, אלא קנה לוקח ומהדר ליה זוזא. ואי שהה טפי מכדי שיראה לתגר או לקרובו לית ליה עליה מידי, דמצי אמר ליה מוכר אחויי אחויתה ומחלתה ובתר הכי הדרת בך. והיכא דזבין מיניה שוה חמשה בשיתא ופרוטה ואזיל כדי ראיית תגר או קרוב בקי והדר קמיה בטל מקח מעיקרא, דאפילו מוכר מצי לאפוקי מלוקח, אע"ג דאמר לוקח צבינא ביה. ואי שהה טפי מהאי שיעורא נקנה מקח ולית עילויה אונאה. והיכא דזבין מיניה שוה חמשה בשיתא נכי ריבעא כיון דמשיך ליה לוקח הויא מחילה לאלתר, ולית ליה עליה מידי. אבל מאן דזבין מבעל הבית ממאני תשמישתיה לית ללוקח עליה אונאה כלל, ואית ליה לבעל הבית על הלוקח אונאה. ואי זבין מיניה ממאני דלאו דתשמישתיה דיניה כדין התגר. והיכא דזבן איניש מתגר שאינו בקי שוה שיתה בחמשה והדר בהדיה אפילו בתר כל דהו עד עולם ואמר ליה אטעיתן, שקיל מיניה דלוקח הך זוזא דאטעיה, ולא מצי מוכר למימר אהדר לי זבינא. והיכא דזבין מיניה שוה שיתא ופרוטה בחמשה אפילו אחר כמה זמן, הדר זבינא, אי איתיה בעין, אלא אי מפשר בינייהו. אבל כל היכא דלא בעי חד מינייהו הדרי זביני. ואי ליתיה בעין שקיל מיניה זוזא ופרוטה. והיכא דזבין מיניה שוה שיתא נכי ריבעא בחמשה, כיון דמשיך לוקח קנה, הויא מחילה לאלתר. וכל היכא דזבין מתגר בקי, פלוגתא דת"ק ורבי יהודה. והיכא דאתי איניש למיזבן חפצא מחבריה ואמר אודען בכמה זבנתיה ואנא מהימנך וארויחך, ואודעיה וארווחיה ומשיך חפצא, אע"ג שלא שוה לוקח ממנו, אי נמי שוה טפי לית ביה דין אונאה כלל. והוא הדין היכא [דאמר] האי חפצא דזבנת מינאי בעשרין עשרה שוה, אי יהבת לי על מנת דלית [ביה] אונאה אשקליה ואי לא לא, ואמר ליה שקול ושקליה, לית לחד מינייהו על חבריה אונאה. והיכא דאמרי סתמא על מנת שאין לך עלי אונאה, ולא מיפרשי דמי אונאה. פליגי רב אמר יש בו, ושמואל אמר אין בו. ופליגי רבנן בפסקא. אית מאן דפסק כרב, דאיסורא הוא. ואית מאן דפסק כשמואל, דדינא הוא, וסבירא לן כשמואל. ירושלמי הנושא ונותן במנת שאין עליו אונאה יש לו אונאה. מכר לו חמשה בששה ולא הספיק לישא [וליתן עד] שהוקיר ועמד בשבע ר' אבהו בשם ר' יוחנן כשם שבטל מקח מאצל זה כך בטל מקח מאצל זה. והאי תגרא דאורחיה לזבוני באמונה, היכא דזבין עשרה זביני [בעשרה] דינרין ויהיב עלייהו עשרה פריטי לכתף ועשרה פריטי שכר הפנדק שקל... ליה למכלל הני עשרה פריטי בהדי הנך עשרה דינרים, ולמימר בה חדא בדינר ותרי פריטי בין טבע בין בישא, אי נמי שיימינהו ומנקיט לכל מאן דזבין שופרא ושקיל רווחיה בענינא אחרינא לא. וכל הני מילי לא שנא בכרכים ולא שנא בכפרים, במידי דלא קים ליה לכל איניש בגויה, אית ליה ללוקח שהותא עד דמיתרמי ליה מאן דבקי. וסלע שחסרה ארבעה איסרות או דינר שחסר איסר אסור לו להוציאה, ואם נתנה חוזרת לו ומחליפה. דכיון דלא סגיא ליה לא אמרינן יתן כדי אונאה ותתקיים בידו, והיינו דקתני עד מתי מותר להחזיר. ואם היה הפחת פחות מזה השיעור אין הוצאתה איסור, מיהו מוציאה בשוויה. ואם נתנה בדינר יפה אין עליו אונאה. והיכא דפחתה טפי מהאי שיעורא אסור לקיימה ולמוכרה, [ואם מכרה] בטל מקחה. והיכא דנפל הסלע באש ונאכלו קצותיו ועמד על חצי סלע מותר [לו] ליתנו על שם חצי סלע. אבל אם נשאר ממנו פחות מחציו אסור לקיימו. אמ'... סלע שנחלק על אמצעיתו לשנים ונעגל מחציו דינר, מותר לקיימו, דלא יוכל ליתנו על חצי (דינר) [סלע], שהנה רואהו כי מחציו של סלע נעשה. אבל אם קיצצו קצות הסלע והעמידוהו על דינר אסור לקיימו, דחיישינן שמא יתנו על חצי סלע ולא ירגיש לוקחו דר...לב הסלע הוא לא ישתער כמה הלך ממנו. ושקל אינו מטבע טבוע אלא חתך הם [דתני] בסיפא [נ"א ע"א] במה דברים אמורים בדינרין ובסלעין אבל בדינרי זהב ובמטבעות כסף היה מוציאין בשוויהן [נ' ע"ב]. הילכך דוכתא דטיבעהא סגו בחושבנא בלא מתקלא אי יהיב איניש לח[נוני מ]טבע דחסר ריבעא דשתותא ושהה ביה כדי שיראה לשולחני ואהדריה ליה כי [יהיב] ליה כדי אונאתו, בציר מהכי לא יהיב ליה מידי, טפי מהכי בטל מקח. והני מילי היכא דסגי על ידי הדחק. והיכא דלא סגי כלל לית ליה אלא מה דסגי כ[פי מנהג] המדינה.
